מי מרוויח בגדול משווי רכב?

החוק מחייב בתשלום מס הכנסה וביטוח לאומי על שווי רכב למי שמקבל רכב צמוד מחברה בה הוא עובד.

סכום השווי בא כדי לחייב במס את שווי ההנאה ב "שווה כסף" אותה מקבל העובד.

לדוגמא – עובד לרבות בעל שליטה בחברה אשר נוסע ברכב חברה אשר רכשה את הרכב עבורו ומשלמת את כל הוצאותיו ישלם מס על ה"תמורה" הכספית אות קיבל ע"י כך שהחברה הצמידה לו רכב וכתוצאה מכך הוא לא משתמש בכספו כדי לממן הוצאות רכב המשמשות אותו מחוץ לעבודה.

תיאורטית , אם הרכב היה משמש את העובד אך ורק לנסיעות בתפקיד ולא היו נסיעות פרטיות כולל נסיעות מהבית לעבודה ולהיפך – לא היה צורך לחייב אותו בשווי רכב.

היות ולא ניתן לחייב באופן פרטני כל עובד על פי נסיעותיו והוצאותיו הספציפיות , יצרו מודל אחיד לחיוב – וכל מי שמקבל רכב ממקום העבודה שלו או מהחברה שלו ישלם מס על שווי ההנאה על פי מפתח אחיד, מה שלעיתים יביא בהכרח לכך שיהיו כאלה שייהנו יותר ומנגד יהיו כאלה שאפילו ישלמו מס עודף ( קחו למשל דוגמא של רכב שירות שנוסע 50,000 ק"מ בחודש לעומת רכב של עובד בכיר שלא יוצא מפתח המשרד וכל נסיעותיו הינן מהבית לעבודה ולהיפך).

בשל החיוב במס בגין שווי רכב , ישנן דעות רבות באשר לכדאיות רישום הרכב בחברה שכן ישנם מקרים בהם באמת לא כדאי לרשום את הרכב בחברה וכך לצאת מעניין חיוב השווי בשכר הואיל ובמקרים אלה ישולם מס יתר (לא אכנס כאן לניתוח הכדאיות אולם אציין שמדובר במקרים בהם השימוש ברכב מועט והוצאות החזקתו , כולל פחת – נמוכות.

קיימת אוכלוסיה אחת שמרוויחה בגדול מהסידור הזה – אלה אשר נוסעים ברכב צמוד שערכו עולה על 500.000 ₪.

שווי הרכב כידוע , מחושב כאחוז ממחירו (2.48% לחודש) – סכום שאמור להיות בסדרי גודל של שווי ההנאה הפרטית מהרכב (לא אכנס כאן לדיון אם השיעור הזה מוצדק או לא).

החוק קובע כי שיעור החיוב בשווי יהיה מוגבל עד לרכב במחיר של 490,020 לשנת 2012.

כלומר , בגין רכב שעלותו 1,000,000 ש"ח ישולם שווי רכב זהה לזה של רכב שעלותו 490,000 ₪.

הרווח במקרה זה הוא אדיר ולכן אני ממליץ מאד שבכל מקרה בו עלות הרכב עולה על הסך של 490,020 ₪ לרשום את הרכב בחברה , לתבוע הוצאות ולשלם את שווי הרכב.

ככל שערך הרכב גבוה יותר , כן גוברת הכדאיות לפעולה זו.