הוצאות מוכרות למס הכנסה

המאמר מאת: רו"ח זיו כרסנטי

אף בעל עסק לא רוצה לשלם מס. לפחות לא יותר ממה שהוא חייב. אבל האמת היא שהמדינה היא שותפה מלאה להכנסות של כל אזרח העובד ומשתכר במדינה. בכל מדינה אגב, שהרי זו דרכה העיקרית של המדינה "להתפרנס" ולממן את הוצאותיה.
לכן, בין אם מדובר בעצמאי או בשכיר, את השותפות הזו כדאי להפנים. מאידך, עצמאיים ובעלי עסקים נהנים מסוג אחרת של שותפות. שותפות שהיא גם בהוצאות ולא רק בהכנסות (גם לשכירים יש שותפות מסוימת בהוצאות, אבל זה נושא למאמר אחר).

 

מה זה אומר הוצאות מוכרות?

 

נתחיל מהעובדה המשמעותית ביותר: הוצאות מוכרות הן מושג החל על רווח. הגדרתו החשבונאית של רווח היא: רווחים לצורך מס הם התוצאה של הכנסות החייבות בניכוי הוצאות מוכרות לצורכי מס, או כמו שהחוק מגדיר זאת: "הכנסה חייבת".
אם נשרטט את המשוואה, היא תיראה כך:

הוצאות מוכרות במס (למשל 2000 ₪) – מחזור הכנסות (למשל 10,000 ₪)
=
הכנסה חייבת לצרכי מס (8000 ₪)

באותו אופן ועל אותו עיקרון, גם המוסד לביטוח לאומי מחייב את בעל העסק בתשלום דמי ביטוח לאומי על בסיס הרווחים, או מה שמכונה "ההכנסה החייבת לצורכי מס".
עכשיו נברר איך מתבצע החישוב.

 

ההוצאות וההכנסות המהוות את הבסיס לחיוב המיסים של בעל העסק?

 

כדי להרוויח, כל בעל עסק חייב להשקיע חלק מהתקציב שלו בחומרי גלם, שכר עבודה, עלויות פרסום ושיווק, למידה והתפתחות מקצועית ועוד ועוד. נקודת ההנחה היא שככל שהעסק ישקיע יותר כסף, כך יגדלו בהתאם גם הכנסותיו ורווחיו. כפועל יוצא יגדל גם חלקה של השותפה – הלא היא המדינה. לכן, להכרה בהוצאות העסק יש גם מטרה סמויה: לעודד את העסק להשקיע בעצמו, בפעילותו ובמטרתו העיקרית – להרחיב את היקף הייצור, ההכנסות והרווחים.
עכשיו השאלה אל מה מתייחסת המדינה כאל הוצאה שמטרתה עסקית ובכלל, אילו סוגים נוספים של הוצאות ישנם? מכאן ניתן להבין שלא כל הוצאה יכולה להיחשב כהוצאה מוכרת. קו – מנחה הגיוני ופשוט מונח בבסיס ההבחנה בין הוצאות מוכרות לכאלה שאינן מוכרות לצורכי מס: החוק קובע שהוצאה תהיה מוכרת אך ורק אם היא נועדה לצורכי ייצור הכנסה.
אמת המידה הזו לקוחה מפקודת מס הכנסה, שבה גם מפורטים צווי "עשה" ו"אל תעשה", המותר והאסור בכל הנוגע לסוגיית רישום ההוצאות. פקודת
מס-הכנסה היא זו שמכתיבה את סוגי ההוצאות שיוכרו לצורכי מס. המשמעות המעשית היא שאת ההוצאות המוכרות האלה, ואותן בלבד, ניתן לרשום בצד ההוצאות של ספרי העסק. רק בעזרת רישום תקין של הוצאות מוכרות לצורכי מס, בהתאם להוראות החוק, ניתן יהיה לחשב את ההכנסה לצורכי מס.

שתי דוגמאות שיש סימני שאלה לגביהן בקרב בעלי עסקים רבים:

  1. האם שכר דירה למגורים הוא הוצאה המוכרת במס? ובכן, התשובה על כך יכולה להיות חיובית, בתנאי שמתקיימים מספר תנאי סף: ראשית, חלק מהדירה מוקדש לחדר עבודה; שנית, בעבור שכר הדירה מופקת חשבונית מס, או לפחות ניכוי מס במקור; שלישית, בחוזה השכירות לא כלול שום סעיף המגביל את השימוש בנכס למטרות מגורים בלבד.
  2. האם ביגוד נחשב להוצאה מוכרת? שוב, התשובה יכולה להיות חיובית, בתנאי שבעל העסק משתמש בבגדים לצורך עבודתו. למשל, שחקן הזקוק לבגדים מיוחדים, זמר הזקוק לביגוד עבור הופעותיו וכ"ו. נשאלת רבות השאלה: אם ביגוד תורם לבטחון העצמי של בעל העסק, וכך לגידול בהצלחתו העסקית, מדוע אינו מוכר כהוצאה? אז התשובה לכך פשוטה למדי. ביגוד הוא חלק מהוצאות שוטפות של כל אדם, ואינן נדרשות באופן מיוחד עבור ייצור הכנסה. שכן, גם אם לא היה מנהל עסק, היה זקוק לבגדים. ממש כמו שאנו זקוקים לאוכל, לכלי רכב, ההגיון אומר שאין בהוצאות אלה משום עידוד הכנסות לעסק. הוצאות כאלה, שהן חלק נחשבות להוצאות פרטיות, אלא אם כן הוכח אחרת. הן אינן נכללות ברשימת ההוצאות לצורך ייצור הכנסה ועל כן גם אינן מוכרות לצורכי מס.

חשוב לדעת: רישום הוצאה פרטית כהוצאה עסקית מהווה עבירה פלילית.

לכן חשוב לדעת מהו העיקרון המנחה הכרה בהוצאות לצרכי מס.
סעיף 17 לפקודת מס הכנסה מציין במפורש כי מעבר לעיקרון של "הוצאות בייצור הכנסה", קיימת רשימת הוצאות "סגורה" שניתן להתייחס אליהן כאל הוצאות מוכרות לצרכי מס. לצורך המחשה, הנה רשימת דוגמאות קצרה למה שמוכר בחוק כהוצאה עסקית מוכרת:
פרסום, ציוד משרדי, הוצאות לשכירת משרד, רכישת סחורה לצורך מכירתה, מחשב ומוצרי טכנולוגיה הדרושים לעבודה, שכר טרחת יועצים מקצועיים, עלות הוצאות הנהלת חשבונות, טלפון סלולארי, אינטרנט ותקשורת וכדומה.
עכשיו נקשה בשאלה: מה לגבי רכב? החוק מתייחס ספציפית להוצאות שהן ספק פרטיות ספק עסקיות, וקובע כיצד לשקלל אותן. הוצאות רכב הן דוגמא מייצגת למה שמכונה בעגה המקצועית: "הוצאות מעורבות".
מכיוון שברכב נוסעים לרוב גם לצרכים פרטיים וגם לצרכים עסקיים (בקטגוריה זו נכללות גם נסיעות לחו"ל, ביגוד, אש"ל וכדומה), הנסיעות הפרטיות לא מונעות ממנו לדרוש את ההוצאה לצורכי מס הכנסה. יחד עם זאת, ההוצאות לא נעשו כולן במסגרת ייצור ההכנסה – יש כאן עירבוב של המישור הפרטי עם המישור העסקי. כדי למנוע אי בהירויות ולהסיר כל ספק בכל הנוגע לרישום תקין של ההוצאות האלה, הותקנו תקנות שמסדירות את ההכרה לצורכי מס בהוצאות מעורבות – בתקנות הללו מוזכרות הוצאות ספציפיות באופן מפורש .
כפי שציינתי , סעיף 17 לפקודת מס הכנסה קובע:
"לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם, ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31, יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד …".
במילים פשוטות: אפשר לנכות מסך ההכנסה הוצאות שנועדו לעודד את הייצור, אלא אם כן יש הגבלה או איסור על ניכוי מסוים.
סעיף 31 לפקודת מס הכנסה הוא המקור לתקנות, שמדברות על רשימה סגורה של הוצאות שנחשבות להוצאות מעורבות וקובע את הכללים לפיהם הוצאות אלה יוכרו לצורכי מס הכנסה.
רשימת ההוצאות המעורבות שבהן דנות התקנות כוללת:
כיבודים, נסיעות לחו"ל, אש"ל: מחוץ למקום העבודה, מתנות, הפקדות לקרן השתלמות, ביגוד, טלפון במקום המגורים, אירוח, רכב – על פי תקנות נפרדות והוצאות במקום המגורים כאשר העסק מנוהל מהבית.
הוצאות מסוימות יכולות להיות פרטיות, מעורבות או מוכרות, ויש לבחון כל מקרה לגופו. הוצאה כזו, למשל, היא הוצאה על נסיעה לחו"ל.

 

הוצאות מוכרות – תשלומים לביטוח לאומי

מה עם תשלומים לביטוח לאומי? אז אלה אמנם אינם מהווים הוצאה ולכן אין לרשום אותם בספרי הנהלת החשבונות. אבל הם כן יוכרו כ"ניכוי" בשיעור של 52% מההכנסה. הסכום יירשם ,על פי האישור השנתי שנשלח מהביטוח הלאומי, במקום המיועד לכך בדוח השנתי המוגש למס הכנסה. המושג "ניכוי" משמעותו הקטנת "ההכנסה החייבת" לצרכי מס.

סרטון המסביר את מגוון ההוצאות המוכרות מטעם מס ההכנסה שלא כולם יודעים שניתן להצהיר עליהם.

 

המאמר מאת רו"ח זיו כרסנטי

שותף מנהל במשרד רואי החשבון "זיו שיפר ושות – רואי חשבון". מפקח מס הכנסה בעברו ומומחה בפתרון מחלוקות וטיפול בענייני מס הכנסה. רו"ח זיו כרסנטי מנהל את הקשר מול רשויות המס, הוא נשוי ואב ל 3 ילדים.